השכר האמיתי של מנהלי העמותות

03 פבר השכר האמיתי של מנהלי העמותות

ראוי שעמותה חברתית תתנהל ברגישות חברתית גם בהיבט המינהלי, ולא תעניק משכורות מופרזות למנהלי ארגונים שהעשייה למען החברה היא שליחותם*

מאת: עו"ד אופיר כץ, יו"ר מנהיגות אזרחית

זה ריטואל שנתי, שכנראה אי־אפשר בלעדיו. מתפרסמים נתוני שיאני השכר במגזר השלישי, והתקשורת רצה לחפש את האנקדוטות שתופסות את העין, ומעוררות, יש להודות, גם כעס ("שערוריית השכר במגזר השלישי", TheMarker, 8.1). חלק נוסף בריטואל הוא טוקבקים של אזרחים נזעמים, המכריזים שלא יתרמו עוד לעמותות. מסקנה המבוססת על אוסף מקרי ומגמתי של נתונים, המוצגים בעיתונות, שאין דבר בינם לבין המציאות בארגוני החברה האזרחית.

ראוי, אם כן, להציג את הדברים כפי שהם – את הנתונים האמיתיים שאינם זועקים לכותרת. מקור טוב להתחיל לחפש בו את תמונת המציאות הוא "שנתון העמותות בישראל" המופק על ידי גיידסטאר ישראל, ארגון מקצועי העוקב אחר פעילות העמותות במדינה. לפי נתוני הדו"ח שיצא באוגוסט האחרון, השכר הממוצע של מנכ"ל עמותה בישראל הוא פחות מ-11 אלף שקל בחודש, אחרי שירד ב-14% מאז 2010. אין מדובר בשכר הממוצע בעמותות, כי אם בשכר הממוצע למנכ"ל עמותה. וזה גם אחרי שכוללים בממוצע את אותם מקרי קיצון.

נתוני גיידסטאר מציגים תמונה אחרת לחלוטין – שונה באופן קיצוני מהדימוי השלילי שמנסים להדביק מפעם לפעם לארגונים חברתיים, שלפיו מדובר בגופים המחלקים שכר מופרז וגבוה ביחס למגזרים אחרים במשק. נתונים אלה מוכיחים כי דוגמת הקיצון הצובעת מגזר שלם, אינה נכונה ואינה מצודקת, כי אינה עומדת במבחן המציאות. נתוני גיידסטאר מלמדים כי המגזר השלישי, שעובר בשנים האחרונות תהליך התמקצעות והרחבה של תחומי הפעילות והאחריות הציבורית שלו, הוא בסך הכל מגזר שהשכר בו הוגן.

דנה מרודי בחנות הבגדים של עמותת "שכולו טוב"

דנה מרודי בחנות הבגדים של עמותת "שכולו טוב"

האמת היא שהמגזר השלישי בישראל, ארגוני החברה האזרחית, מאופיין בכוח אדם מעולה, שרובו ככולו פועל קודם כל מתוך תחושת שליחות, בצנעה אישית וארגונית, ובמינימום משאבים. הממשלה מעבירה כל־כך הרבה מאחריותה לכתפי העמותות משום שהעמותות מתפקדות ביעילות ובמסירות. התמונה המצטיירת מהפרסומים בתקשורת על שכר מופרז בכמה ארגונים, עושה עוול למאות אלפי פעילים ומנהלים בעמותות.

כשמסתכלים על אותם נתוני שכר, חשוב לשים לב ש"שיאני השכר" מגיעים כמעט תמיד מגופים שהם למעשה גופים כלכליים גדולים, חלקם הגדול גופים מתוקצבים, (רשתות חינוך, בתי חולים וכיו"ב) או קרנות פילנתרופיות שפעילותן ממומנת בידי אנשים פרטיים. אלה קטגוריות חריגות בנוף העמותות בישראל. העמותות המייצגות מגזר זה הן אותן עמותות שהישראלי המצוי מכיר מהפעילות החינוכית במתנ"ס השכונתי, מאיסוף המזון לנזקקים, ממרכזי המידע, הסנגור והייעוץ הפתוחים לסייע לו למצות את זכויותיו מול הרשויות או מתוכניות ההתנדבות לעזרת קשישים, קליטת עולים וכל מטרה חברתית אחרת.

אכן, ראוי שעמותה חברתית תתנהל ברגישות חברתית גם בהיבט המינהלי, ולא תעניק משכורות מופרזות למנהלי ארגונים שהעשייה למען החברה היא שליחותם. עם זאת, יש לזכור כי צריך להעניק לבכיר בעמותה שכר הוגן עבור עבודה מקצועית. לעמותות יש משימות לאומיות הדורשות יכולות וכישורי ניהול ברמות הגבוהות ביותר לשם ניהול תקציבים גדולים ופרויקטים מורכבים, לצד יכולות בין־אישיות להניע צוותים גדולים של פעילים ומתנדבים.

משכורות צנועות, עשייה מרובה וסטנדרטים גבוהים של יעילות – זאת התמונה המתקבלת מנתוני האמת של ארגוני החברה האזרחית, גם אם אינה תואמת את הכותרות הרעשניות המתפרסמות מדי פעם. שכר הוגן למנהלי עמותות, כזה שאינו מופרז, אבל גם אינו מקפחם, הוא אינטרס של כל ישראלי שמבין כי ארגוני החברה האזרחית הם עמוד השדרה של החברה האזרחית בישראל. הגיע הזמן להסתכל על תחום הניהול החברתי כאל מקצוע לכל דבר, ולהביע הערכה לאנשים שבחרו בו כדרך חיים.


המאמר פורסם ב"דה-מרקר" ב02.02.2015